החלטה בתיק ע"מ 3569/09

כתב האישום שהוגש נגד שני העוררים מייחס להם עבירה של יידוי אבנים, ונטען בו כי במהלך התקופה שבין שנת 2007 ועד נובמבר 2009, הם יידו אבנים לעבר ציר 60 הסמוך למקום מגוריהם בכפר חוסאן, בתדירות של 3 פעמים בשבוע, מתוך כוונה לפגוע באדם או לגרום נזק לרכוש. בימ"ש קמא ציין כי אף שמדובר בקטינים, יש ראיות לכאורה ועילת מעמר והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. מכאן הערר שבפני, כאשר לטענת הסנגור, נוכח גילם הצעיר של העוררים, היה מקום לשחררם לחלופת מעצר. הסנגור ציין עוד כי שני העוררים הוחזקו במעצר ביחד עם בגירים, בניגוד גמור לפקודות.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 3 מציין בעדותו כי הוא לומד עם העוררים באותה כיתה, וכי מזה כשנתיים, מאז היה בן 13, הוא נוהג ליידות אבנים לעבר הכביש הסמוך ביחד עם חבריו, אלא שהוא עושה זאת בתדירות של אחת לחודש, ואילו חבריו, ובכללם שני העוררים, עושים זאת 3 פעמים בשבוע. העד אף ציין מקרה  ספציפי שאירע ימים אחדים קודם לכן, אשר בו שני העוררים כיסו את פניהם, והצטרפו לחבורת נערים, עשרה ויותר מספרם, וביחד עמם יידו אבנים לעבר הכביש הסמוך. עד תביעה 4 שמופלל אף הוא ע"י עד תביעה 3, מאשר כי נטל חלק ביידויי אבנים לעבר הכביש, וכי בהזדמנות אחת עשה כן ביחד עם העד המפליל ועם העורר 2. העורר 1 מכחיש כי אי פעם יידה אבנים, ואילו העורר 2 מאשר כי בהזדמנות אחת יידה שני אבנים לעבר שני כלי רכב ישראליים שנסעו בכביש הסמוך. לא למותר לציין כי גם נגד העד המפליל הוגש כתב אישום והוא נעצר עד תום ההליכים.

הראיות שפורטו לעיל, אשר כוללות עדות מפלילה וכן עדות נוספת שתומכת בה, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה, אם לא למעלה מכך. במיוחד אמורים הדברים ביחס לעורר 2 אשר הודה לפחות במקרה אחד של יידוי אבנים. לכן, אין מנוס ממסקנה כי צדק השופט הנכבד קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העוררים. אשר לעילה, גם אם אניח שהעד המפליל הגזים כאשר דיבר על תדירות של 3 פעמים בשבוע, וגם אם אניח שמדובר בפעם אחת לחודש, כפי שהודה העד ביחס לעצמו, עדיין מדובר בהזדמנויות רבות שבהן, לכאורה, השתתפו העוררים, ביחד עם אחרים, ביידוי אבנים לעבר כלי רכב ישראליים שנסעו בציר תנועה מרכזי, בכביש עוקף חוסאן. מדובר במעשים שחומרתם בולטת על פניהם, ויש בהם כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות.

דא עקא, שני העוררים הם קטינים בני פחות מ-16: העורר האחד הוא יליד מאי 94', והשני - יליד מארס 94', והשאלה היא אם יש בגילם הצעיר כדי להשפיע על התוצאה, כפי שטוען הסנגור. תשובה על כך ניתנה בבימ"ש זה לפני כשבועיים, כאשר נדון עניין מעצרו של עד תביעה 3, שאף הוא בן 15 ומחצה לערך, והוגש נגדו כתב אישום דומה לזה שלפנינו. בימ"ש קמא החליט על מעצרו עד תום ההליכים, וערר שהוגש לבימ"ש זה נדחה ע"י כב' השופט לקח בע"מ 3494/09, אשר ציין בהחלטתו כי נוכח נסיבות החומרה, אין מקום לחלופת מעצר, חרף גילם הצעיר של העורר וחבריו. דברים אלה יפים גם לענייננו. במיוחד אמורים הדברים, כאשר מדובר במי שנעצרו לפני כשלושה שבועות, ודיון בעניינם נקבע כבר לעוד כשבועיים, בפני בית המשפט הצבאי לנוער ביהודה, בטרם ימלאו ששה שבועות למעצרם. סביר להניח שמשפטם יסתיים באותו יום, ומדובר בפרק זמן סביר, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות להם.

התוצאה היא אפוא כי הערר נדחה, והחלטת בימ"ש קמא בדבר מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נותרת על כנה.

ועדיין נותר להתייחס לטענתו של הסנגור כי העוררים היו עצורים ביחד עם בגירים. אם נכונה טענתו, מדובר בהפרה מוחלטת של סעיף 46יד לצו בדבר הוראות ביטחון, כפי שתוקן בתיקון מס' 109 לצו האמור שנחתם לאחרונה. לפי הסעיף האמור, "לא יוחזק קטין במעצר או במאסר אלא בבית מעצר או במתקן כליאה נפרד לקטינים, או באגף בבית מעצר או במתקן כליאה כללי, ובלבד שאותו אגף יהיה מופרד לחלוטין, ייועד לקטינים בלבד ולא תהיה גישה בינו לבין אגפיו האחרים של בית המעצר או מתקן הכליאה או שוכניו".מדובר בקטינים גם לפי דיני האזור, שאף נראים צעירים מכפי גילם, ויש איסור גמור לשכן אותם במעצר ביחד עם בגירים.

נוכח האמור, יועבר עותק מההחלטה למפקד כלא עופר, להמשך טיפולו הדחוף בבדיקת טענות הסנגור אודות כליאת הקטינים ביחד עם בגירים, והפרדה מיידית של הקטינים, אם הדבר טרם נעשה עד כה. מצופה גם כי ירועננו הכללים, ויופקו הלקחים הנדרשים למניעת הישנות תקלות דומות בעתיד.

בשולי הדברים אציין כי אם משום מה לא מתאפשרת כליאתם של העוררים הקטינים בנפרד מעצורים בגירים, פתוחה בפני הסנגור הדרך לפנות שוב לבימ"ש זה ולבקש את סעדו.        

ניתנה היום, 14 בדצמבר 2009, כ"ז בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: